מרכז ידע

סרטן השד הוא סרטן המתפתח ברקמת השד, בדרך-כלל בבלוטות המייצרות חלב או בצינוריות המוליכות אותו (5). לאורך השנים נוצרים בשד גידולים שונים, אך רבים מהם שפירים. כאשר הגוש הוא שפיר, הוא נשאר בדרך-כלל במקום אחד ואינו גורם לבעיות בריאותיות. כאשר הגוש ממאיר, האישה חולה בסרטן. בתחילת דרכם גושים ממאירים עלולים להיות קטנים מדי מכדי למשש אותם. עם זאת, בשל תכונותיהם הייחודיות, אפילו בשלב זה ביכולתם לשלוח תאים מיקרוסקופיים לאזורים מרוחקים בגוף ולגרום לבעיות בריאותיות.

כימיקלים נחשבים כיום לאחד מכיווני המחקר המרכזיים בבדיקת הקשר בין סרטן השד והסביבה, הגם שעדיין רוב הנתונים מגיעים מניסויים על בעלי-חיים וחסרים נתונים אפידמיולוגים על נשים. כיום מוכרים 216 כימיקלים שגורמים לגידולים מוגדלים בבלוטות החלב אצל בעלי חיים. כ-100 מתוכם מצויים בסביבת חיינו. כך למשל, אנו חשופים למזהמים מסוג פחמימנים ארומטיים רב-טבעתיים (PAHs) המצויים במזון שעושן או נצלה בגריל, בעשן סיגריות, וכן באוויר מזוהם כתוצאה מכלי רכב, תחנות כוח ותהליכים אחרים של שריפת דלק. גם חומר חיטוי המכיל תחמוצת אתילן ומצוי בשימוש נרחב בבית חולים נמנה על רשימה זו. בסביבת חיינו הקרובה מצויים גם כימיקלים הגורמים לסרטן לגדול מהר יותר, לאחר שכבר נוצר. אסטרוגנים טבעיים ואסטרוגנים סינתטיים נחשבים לחומרים כאלה. אסטרוגנים הם חלק מקבוצה גדולה יותר של משבשי המערכת האנדוקרינית (EDCs), המצויים לא רק בצורה טבעית בגוף אלא גם במוצרי פלסטיק, חומרי הדברה, חומרי ניקיון וחומרים קוסמטיים (6).

מחקר שנערך לאחרונה בארה"ב מצא קשר בין שימוש בחומרי ניקיון בסביבה הביתית ובין סיכון לחלות בסרטן השד. המחקר, אשר נסמך על דיווח עצמי של נשים על שימוש בחומרי ניקיון ומטהרי אוויר, מצא כי הסיכון של נשים שעשו את השימוש הנרחב ביותר בחומרים אלו לחלות בסרטן השד היה כפול לעומת אלו שעשו את השימוש המועט ביותר בהם (7). נמצא גם כי נשים החשופות במקומות העבודה לחומרים כימיקלים וקרינה מייננת – ביניהן כימאיות, שינניות וטכנאיות רנטגן, עובדות בחקלאות, בתעשיית הרכב ובמיקרו-אלקטרוניקה – נמצאות בקבוצת סיכון למחלה (8).

חוקרים מצאו שעוברים וילדים שהיו חשופים לכימיקלים סבלו מהשפעות ארוכות טווח על התפתחות רקמת השד ועל מידת רגישותם להתפרצות המחלה. חוקרים שערכו ניסויים על עוברי בעלי-חיים זיהו במיוחד את הכימיקלים ביספינול-איי, הדיוקסין TCDD ואטרזין, המצוי בחומרי הדברה, כמעלים את הסיכון לפתח את המחלה בגיל מאוחר יותר (8).

בדצמבר 2011 פרסם המכון לרפואה (IOM) האמריקאי דו"ח העוסק בקשר בין סרטן השד ובין גורמים סביבתיים. חשיבות הדו"ח טמונה בעובדה שגורמי רפואה בעלי סמכות מצהירים לראשונה על כך שסביר שיש קשר בין מזהמים וכימיקלים תעשייתיים ובין פעילות ביולוגית שעלולה להעלות את הסיכון לחלות בסרטן השד. לאור זאת, המכון לרפואה ממליץ לנשים לצמצם או להימנע לחלוטין מחשיפה לכימיקלים שקיימת לגביהם סבירות שהם תורמים לסיכון לחלות בסרטן השד. 
מבין גורמי הסיכון הסביבתיים שנסקרו לצורך כתיבת הדו"ח, העדויות העקביות ביותר הנוגעות להגברת הסיכון לחלות בסרטן השד נמצאו ביחס לטיפולים הורמונליים המשלבים אסטרוגן ופרוגסטין (פרוגסטרון סינתטי), חשיפה לקרינה מייננת (המתרחשת, למשל, במהלך בדיקת CT), עודף משקל בתקופת גיל המעבר וצריכת אלכוהול. ביחס לעישון העדויות הן מעורבות: מספר מחקרים חשובים מצאו קשרים סיבתיים בין עישון ובין סרטן השד בעוד מחקרים אחרים קבעו כי קשרים אלו מוגבלים. גורמים אחרים אשר לגביהם העדויות הינן פחות משכנעות, אך הם עשויים להיות קשורים לסיכון מוגבר לחלות בסרטן השד הם עישון פסיבי, עבודה במשמרות לילה וחשיפה לכימיקלים מסוג בנזן (חומר רעיל המצוי, למשל, בעשן סיגריות, פליטות רכבים ומשמש כחומר ממיס בתעשייה)  אתילן אוקסייד (מרכיב חיוני בחומרי ניקוי, פלסטיק ומוצרים תעשייתיים רבים) ובוטאדיאן 1,3 (המשמש, למשל, לייצור גומי סינתטי ונמצא גם הוא בפליטות של כלי רכב). יחד עם זאת, ישנן גם עדויות מוצקות הקושרות בין פעילות גופנית ובין ירידה בסיכון לחלות במחלה וכן לא נמצא קשר בין סיכון מוגבר לחלות בסרטן השד ובין שימוש בחומרים לצביעת השיער וחשיפה לקרינה לא מייננת (הנגרמת, למשל, על-ידי חשיפה למכשיר מיקרו-גל).

לאור הממצאים האלו, הדו"ח ממליץ לנשים לנקוט בשורה של צעדי מניעה הכוללים הימנעות מחשיפה לא חיונית לקרינה מייננת, הימנעות מטיפולים הורמונליים המשלבים אסטרוגן ופרוגסטין, הימנעות מעישון, צריכת מינימלית של אלכוהול והגברת הפעילות הגופנית (9).

בישראל מאובחנות מדי שנה כ-4000 נשים עם סרטן השד; כ-900 נפטרות מסרטן השד. אחוזי ההישרדות בישראל גבוהים, ואם המחלה מאותרת בשלביה המוקדמים הם מגיעים אפילו ל-90%. האוכלוסייה בישראל חשופה למזהמים שהוזכרו. אתילן אוקסיד נפלט מארובות בתי חולים, פחמימנים פולי-ארומטיים נפלטים מכלי רכב, וחומר ההדברה אטרזין נמצא ברבע מהבארות באזור גוש דן בקירוב.  

נתוני משרד הבריאות בין השנים 1980 ל-2007 מצביעים על עלייה בשיעורי המאובחנות בסרטן חודרני. בקרב נשים יהודיות עמד השיעור (המתוקנן לגיל לפי אוכלוסיית העולם) על כ-60 נשים לכל 100,000 לעומת כ-90 לקראת סוף העשור הראשון של שנות ה-2000; בקרב נשים לא יהודיות, בתחילת שנות ה-80' היה שיעור החולות בסרטן חודרני כ-20 לכל 100,000 לעומת 70 לקראת סופו של העשור הראשון של המילניום השלישי (10).

 ראוי לציין כי בין השנים 1996 ו-2007 שיעורי המחלה נותרו יציבים בקרב נשים יהודיות בעוד שבקרב ערביות נרשמה עלייה דרמטית במיוחד בשיעורי המחלה של כ-250%. שיעור המחלה בקרב נשים ערביות, שהיה באופן היסטורי נמוך בהשוואה ליהודיות ודומה לנשים ערביות במדינות השכנות לישראל, הופך להיות דומה לזה שבנשים יהודיות בישראל. עליה זו מוסברת בעיקר על-ידי תהליכי "מערביזציה" שעוברים על החברה הערבית בישראל, הכוללים גם מעבר מדפוסי תחלואה "מסורתיים" לדפוסי תחלואה "מודרניים". שינויים אלה כוללים, בין היתר, לידת ילד ראשון בגיל מאוחר יותר, מספר ילדים קטן יותר לאישה, שינויים בהרגלי התזונה והפעילות הגופנית, בהשכלה, בהכנסה ועוד. אמנם, השימוש בממוגרפיה בקרב קבוצת אוכלוסיה זו עלה ויכול להסביר חלק קטן מעליית התחלואה בשנים האחרונות אך לא את כולה. קיימת אפשרות שחשיפה לזיהום סביבתי היא אחד הגורמים לעלייה בהיארעות המחלה (11).

1) http://www.la-briut.org.il/article/?id=e246e1bc19b8fe1b5fb7bb1715e92bd9&did=99
 http://www.niehs.nih.gov/health/topics/conditions/breast-cancer/index.cfm (2

3) http://www.niehs.nih.gov/health/docs/brca-fact-Sheet.pdf

4) www.niehs.nih.gov/health/docs/breast-cancer-fs.pdf
http://www.cancer.gov/cancertopics/types/breast/ (5
 http://www.silentspring.org/breast-cancer-and-environment/fact-sheets/breast-cancer-and-environment (6
 http://www.ehjournal.net/content/9/1/40 (7
 www.breastcancerfund.org/media/publications/state-of-the-evidence/ (8

9) http://www.iom.edu/Reports/2011/Breast-Cancer-and-the-Environment-A-Life-Course-Approach.aspx
www.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=22&catid=183&pageid=1609( 10
(11 ליטל קינן-בוקר, "מגמות בסרטן השד בנשים יהודיות וערביות בישראל – 1996-2007," המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות.